על הדור החדש

אין דבר יותר אבסורדי מזה:

זוגות מולידים ילדים ומאחר שהם חושבים שהתינוקות לא יודעים כלום, הם חושבים שהתפקיד שלהם הוא ללמד אותם הכול, בעוד שההורים, בדרך כלל, שכחו כבר מזמן את רוב הדברים החשובים בחיים, או את חלקם, והתינוק שעכשיו נולד, ו/או הילד, זוכר אותם בצורה מושלמת. אם היה לו אגו, הוא היה אומר להם, ובצדק "אתם חושבים שאתם צריכים ללמד אותי? אתם לא זוכרים כמעט שום דבר ממה שחשוב!". אבל לשמחתנו, לתינוקות אין אגו, והם זוכרים שמילים הן הדרך הכי פחות אפקטיבית ללמד, או לתקשר.

הנה חלק קטן ממה שהתינוק זוכר ויודע כשהוא נולד:

שום דבר לא רציני לא קורה פה, בעולם הזה.

אין מה לפחד מהמוות. אין דבר כזה, ומה שכן יש, הוא לא מפחיד בכלל. תאמינו לי, כרגע באתי משם ועובדה, אני לא מפסיק לבכות ;)

מאחר ששום דבר רציני לא קורה פה, בעולם הזה, אין דרך יותר טובה לבלות את הזמן מאשר להנות.

העולם הוא מקום ידידותי. (איינשטיין אמר, "השאלה המשמעותית היחידה שאדם צריך לשאול את עצמו היא 'האם היקום הוא מקום ידידותי?'").

זה מה שאני מאמין בו, ואני לא מבקש מאף אחד שיסכים איתי. ככה אני רואה את זה:

מבוגרים הם קצת כמו מחשב ישן עם מערכת הפעלה ישנה (נאמר Windows 98). בזמן שהמחשב היה קיים, הצטברו עליו הרבה מסמכים ותוכנות ולכן יש בו יותר מידע מאשר שיש במחשב חדש. עם זאת, רוב המסמכים כבר לא עדכניים, רלוונטיים או שימושיים, ורוב התוכנות (אמונות והרגלים) בדרך כלל לא מעודכנות לגמרי כי המחשב חושב שהתוכנות והמידע שלו הן נכונות בעוד שהחדשות הן היפיות ;)

תינוק שנולד הוא כמו המחשב הכי חדש שיצא, עם מערכת ההפעלה הכי חדשה שיש. בנוסף, הרבה מהתוכנות הכי חדשות ומעודכנות שיש כבר מותקנות אצלו בילד-אין. כן, אומנם ידע גרידא אין לו, אבל יש לו חיבור לאינטרנט ;) הקוד שלו כתוב בצורה הרבה יותר יעילה ואפקטיבית, כלומר שכבר מבחינת תפקוד יש בו כדי לפחות לעורר השראה ודוגמה למחשב הישן.

אושו דיבר הרבה על הורות חדשה, שונה ונאורה ואני לא זוכר את כל מה שהוא אמר אבל זה היה משהו כזה:

התפקיד של ההורים הוא להגן ולדאוג לילד במובן הפיזי. אם הם רוצים להגן עליו מטעויות, עליהם רק לשתף את החוויה האישית שלהם, ולא להכניס אמונות מגבילות ופחדים למשוואה, ולתת לילד להחליט לבד, וללמוד ולהתפתח על הדרך - טעויות בכל מקרה אי אפשר למנוע, כולם יעשו טעויות, זה חלק הכרחי ויפהפה מצמיחה.

מעבר לזה, ההורים, אם הם רוצים להיות מועילים, צריכים לנסות לאפשר לילד כמה שיותר דרכים לנסות ולחקור את העולם.

חשבתי ככה פחות או יותר מאז שהתחלתי לחשוב וכשנולד אחי הקטן, ידעתי שאם אני מלמד מישהו, זה את המורה הבא שלי. היה ברור לי שבתור מישהו שיספוג את המהות של ההורים שלו ושל שני אחיו הגדולים בבת אחת וללא העיכובים וההסתבכויות שהיו לנו, שהוא יעקוף בתנופה את רמת ההתפתחות שלי מהר מאוד. והוא אכן עשה זאת, כיאה ל'מחשב מדור חדש יותר'. אמרתי לו את זה כבר כמה פעמים, וכיאה למחשב מדור חדש יותר, זה אפילו לא ניפח לו את האגו.

זה לפרוטוקול.

לבסוף, תודה להורים שלי, שהדגימו לא מעט ממה שכתבתי כאן.

נ.ב.

אין לי ספק שאם אי פעם אהיה אבא, יהיו לי אתגרים לא פחות קשים משל כל אחד אחר. כמו שוויין דייר אמר "לפני שהיו לי ילדים, היו לי שמונה תאוריות על גידול ילדים. היום יש לי שמונה ילדים, ושום תאוריות."

ראיון עבודה מהסרטים

ובחלומי הלכתי לראיון עבודה. נכתב שדרוש מישהו/י אוהב, בעל הבנה, יחסי אנוש טובים, הרבה סבלנות ורצון עז ללמוד.

התשלום, הם אמרו: יכולת להביט אל תוך ליבם של בני האדם.

"אז ככה," אמר המראיין, "זו לא המשרה הכי מבוקשת בעולם, אני יודע, אבל העובד הנוכחי יוצא לחופשה עד הודעה חדשה ואנחנו צריכים מחליף, תרצה להיות אלוהים?"

העסק, הוא הסביר, נועד ללמד את הלקוחות איך להיות מאושרים. העבודה כללה שתי תחומי אחריות:

1. לשמור על חוסר יציבות מוחלט, תמיד להיות כמה צעדים לפני הלקוח ולא להפסיק להפתיע אותו:

"ברגע שהקלוח חושב שהוא מצא את הדרך הנכונה היחידה, אנחנו יוצרים מצב שיגרום לו ענווה.

אם הוא הגיע למצב נוח ושאנן בחיים, אנחנו מציפים אותו באנרגיה ורעיונות לדברים חדשים.

ברגע שהוא חושב שהוא מצא דרך לדפוק את המערכת, אנחנו נותנים לו שיעור שלא ישכח.

והכי חשוב, ברגע שהוא מאבד תקווה, אנחנו שולחים לו מלאך." 2. לתת לבני האדם כל מה שהם רוצים, כל עוד זה לא יעשה אותם מאושרים לטווח ארוך.

"אנחנו מנסים ללמד אותם שאושר ואהבה הם בחירה אבל לוקח להם המון זמן לעלות על הטריק… לפעמים שנים, או כמה פרקים חיים. המוצר שאנחנו מוכרים הוא מצב שבו האדם מעריך את כל מה שיש לו בחיים ולא משנה מה, ולכן אסור לנו פתאום לשפר לו את החיים לטווח ארוך בלי שהוא למד להודות על מה שיש לו, אחרת היכולת שלו לבחור תיחלש ותתנוון. זה טריקי ודורש הרבה סבלנות ואהבה."

כל העניין התחיל להישמע לי אכזרי ולכן הסתכנתי בהארכת האבטלה שלי ושאלתי מה ההיגיון בחוקים האלה.

"זה טוב שאתה שואל שאלות כי אנחנו לא רוצים לקבל מישהו שיעזוב אחרי שבועיים.

אתה צריך להבין שמי שנמצא בעולם הזה הם אנשים שידעו את החוקים כשהם התחייבו, והם רוצים להיות מאסטרים. אי אפשר להפוך לגולש מעולה במים רדודים… האי יציבות חשובה כי הם חייבים להבין שהדבר היציב היחידי הוא היכולת שלהם לבחור בכל רגע. הם כבר בוחרים בכל רגע אבל הם לא תמיד מודעים לזה וחלקם אפילו בטוחים שאין להם יכולת בחירה.

אלה שהיו בטוחים ביכולת שלהם לאהוב בחרו התחלות מאוד קשות בחיים ולפעמים לא עמדו בזה. אחרים התחילו ממצבים שמאוד קל לאהוב ובגלל זה הם כמעט ולא השתפרו. ובכל זאת, כל הלקוחות שלנו חווים שיפור ביכולת שלהם לאהוב ללא תנאים, כלומר - ללא קשר לתנאים של החיים שלהם ברגע נתון. ברגע שהם מתגברים על אתגר אחד, אנחנו מעלים את הרמה, אף על פי שזה לא תמיד נראה ככה מהצד. לפעמים זה לוקח כמה סיבובים אבל בסוף הלקוחות שלנו תמיד מרוצים: אחרי הכול, כולם חוזרים, והמספר שלהם תמיד עולה."

נ.ב.

הצעת העבודה מנוסחת בלשון זכר אך פונה לכל המינים.

נ.ב.ב.

לא נשמעה משהו העבודה אבל אמרתי שאני מעוניין כי אני חייב כסף, הם אמרו שהם יודיעו לי גג עוד שלושה לילות.

על אנוכיות נאורה

כשאנחנו אומרים על מישהו שהוא אנוכי קורים כמה דברים.

קודם כל, המשמעות המילולית של המשפט אומרת שהבן הוא עצמו (או אנחנו ליתר דיוק, אבל לא נלך לשם הפעם).

אבל הנה נקודה יותר חשובה. אם אני אנוכי, אז זה אומר שאני "דואג רק לעצמי". אבל אם אני מרחיק ממני אנשים, אז בעצם לא דאגתי לעצמי, אלא פגעתי לעצמי. ועל כן, אי אפשר להגיד שהייתי אנוכי, אלא פשוט שהייתי מבולבל.

אבל בואו נמשיך. בשלב מסויים, אם אני באמת חושב שלהיות אנוכי זו אסטרטגיה טובה, אני אהיה חייב לשאול את עצמי "מי אני? מי זה האני הזה שאני מנסה לדאוג לו?".

ככל שרמת המודעות שלנו עולה אנחנו מבינים ששום תופעה לא נפרדת מכל האחרות. דוגמה פשוטה היא, אי אפשר להגיד "אני אכתוב ספר שבו רק הכתוב יהיה חשוב, לא יהיה שום רקע לבן!". אי אפשר לדאוג רק לטקסט כי אנחנו צריכים את הסביבה השונה כדי שהוא יתקיים.

ואכן, כמו תמיד אנחנו חוזרים לאיזון של דברים, ליין ויאנג - על מנת להיות באמת אנוכי, אני צריך להיות אלטרואיסט! אחת מהדרכים הכי טובות שלי לדאוג לעצמי היא לדאוג לאחרים. זו אנוכיות טהורה. אבל עוד משהו קורה:

ככל שרמת המודעות שלנו עולה, תחושת ה"אני" שלנו גדלה. עד לאן? לא ידוע גבול.

כשאדם מתחיל לעשות מדיטציה, קשה לו להיות מודע לנשימה לי. אחר כך הוא מתחיל לחוות מודעות לכל הגוף, עד לדברים הכי קטנים שקורים בו. אחרי זה הוא מתחיל להיות מודע לאנרגיה של אחרים ולמה שקורה להם בפנים, לפעמים יותר ממה שהם יודעים. לפעמים הוא יכול להרגיש חדר שלם, את הבניין שהוא גר בו, או את השכונה והעיר.

כשמוזיקאי מופיע, הוא מרגיש שהוא עושה 'סקס' עם הקהל. וכל אדם בקהל מרגיש שהאמן 'נגע' בו. ברגעים של התעלות אנחנו מרגישים שאנחנו מודעים לכדור הארץ או ליקום.

אבל בואו נחזור לאנוכיות במובן הפשוט של המילה. אם אני אתן, לדוגמה, את כל מה שיש לי כרגע, אני לא אוכל להמשיך לתת להרבה זמן. ולכן, על מנת להיות אלטרואיסט אמיתי, אני צריך להיות אנוכי. אני צריך לדאוג לעצמי, לבריאות שלי, להשכלה שלי, להשפעה שלי וכו' על מנת שיהיה לי יותר ויותר מה לתת למשך יותר ויותר זמן.

נכתב בעקבות שיחה עם חבר. You know who you are ;)